אחד האמירות הנפוצות היא "בגילי? כמה כבר אפשר להשתנות? "
כאילו שישנו חוט בלתי נראה שנמתח בגיל מסויים ולאחריו כבר אין אפשרות לשינוי , הכל נשאר במקום
ולנו נותר רק לחיות איתו , להשלים , לקבל
אלו הם חיינו מעתה והלאה , כלואים במקום שאינו מתאים לנו, מדכדך אבל זאת אשמתנו
כי לא קפצנו על הרכבת הנכונה בגיל הנכון
אז מעתה כעונש על הקפיצה שלא נקפצה , נחיה בדשדוש עד שתגיע הרכבת שתקח אותנו ואולי בגלגול הבא נהיה זריזים יותר, חכמים יותר
אולי כדי למנוע מאחרים לדשדש איתנו גם נגדיל ונאמר שוב ושוב לכל מי שירצה ולא ירצה לשמוע – אל תעשה את הטעויות שאני עשיתי!!
(וסביר שאף אחד לא יקשיב)
כבד,אה?
ממש כבד אפילו
אבל האם זאת האמת ?
האם באמת יש חוט דמיוני? רכבת שפוספסה ללא שוב?
או האם זה סיפור שאנחנו מספרים לעצמנו שוב ושוב , אולי כדי לא באמת להתמודד עם הדברים האלו
אולי כי זה מה שראינו סביבנו ,אנשים שבגיל מסויים ויתרו ולא ניסו שוב ?
ואולי מסיבה אחרת…
אבל בסופו של דבר (ותרשו לי להשתמש באמירה נפוצה ונהדרת אחרת) הדבר הקבוע היחידי הוא השינוי
ואת זה אמר איינשטיין ,אדם שהבין את זה מלחקור את הקוסמוס , ששם מדברים על גילאים במילארדי שנים, אז בואו
ואם היקום יכול בגיל מיליון וחצי להשתנות , אז גם אנחנו …
בכל גיל , יכולים לברוא לעצמנו עולם שנעים לנו לחיות בו
שיש לנו בו מקום מרווח
שהקול שלנו נשמע בו
גם אם לא הכרנו את זה עד עכשיו ,
גם אם לא ראינו את זה סביבנו
גם אם זה מפחיד
גם אם זה ידרוש מאמץ
כי מגיע לנו , כי אלו החיים שלנו , כי זה העולם שלנו
ובגלגול הבא? יהיו רכבות דימיוניות אחרות ;)
ואם אתם רוצים לעשות את זה ביחד עם מישהי שתאמין בכם וביכולות שלכם – אתם מוזמנים לדבר איתי
רוצות עוד השראה? ג'יין פונדה – אישה מופלאה שהחלימה מבולמיה בגיל 46 ובגיל 80 (!!!) אחרי 3 מערכות זוגיות ארוכות הבינה שהיא רוצה גבר שיעצים אותה ולא גבר שתצטרך לרצות – איימן סיסטר
<3
