החזה הפך למייצג של הנשיות,
ככזה גודלו, זקיפותו, צבעו ומרקמו זוכים לבחינה מדוקדקת, יום יומית לא רק ממך אלא גם מכל סביבתך.
ולא, זה ממש לא משנה אם הביקורת נאמרת במילים או במבט,
אנחנו לומדות טוב מאוד להבין מה חושבים עלינו גם מבלי שנאמרת מילה.

עם המעבר לבגרות, הרבה נשים יבחרו להגיע לניתוח הפלסטי הפופלרי בעולם , הלא הוא ניתוח הגדלת שדיים.
ניתוח שמשווק כ"קל" (מה קל בדיוק בהרדמה מלאה, חיתוך גוף והחדרת עצמים זרים, אני עוד בודקת)
אבל מה המחיר האמיתי שלו?
מעבר למחיר הכלכלי שהיה בקלות יכול לממן טיול יפה אחרי צבא, אוטו או חסכון נאה.
המחיר האמיתי הוא בריאותי , בעוד שהשתלים משווקים כבטוחים לחלוטין,
בשנים האחרונות קמה תנועה של נשים שעברו את הניתוח וגילו ששנים של מחלות וסבל בריאותי נפסקו ברגע שהשתלים הוצאו מגופן.
זה דבר שחוזר על עצמו (גם עם הגלולות למשל) שמי שאמון על בריאות הנשים מעדיף את ההון והכסף על פני המוסר וההיגיון.
מחיר נוסף הוא שגם מי שעוברת את הניתוח זוכה לביקורת על כך שהציצים שלה לא אמיתיים ונקנו בכסף.
וואלה, לא שמעתי מישהו אומר לגבר שנוסע במכונית יוקרה שהיא לא אמיתית כי היא נקנתה בכסף. אבל כשמדובר בגוף הנשי , הכל הולך.
אז הבהרה קטנה הגוף שלנו וכל מה שנעשה בו – הוא שלנו.

אם חשבתן שמי שקיבלה חזה גדול נחה על זרי דפנה אתן טועות מאוד,
קודם כל , כי זרי דפנה זה לא נוח בעליל ומי רוצה לנוח עליהם?
ושנית כי חזה גדול עושה כמה דברים חביבים:
מושך כינויי גנאי נעימים כמו "פרה" "פומלות" "חביות" וכו
עולה הון לקנות חזיות במידתו (שכחי מחזיות בשוק הכרמל וברוכה הבאה לשוק האפור , שם תלווי כסף בכדי לרכוש חזייה בודדת במאות שקלים)
הוא יכול ליצור כאבי גב עקב עומס המשקל או כיפוף כרוני של הכתפיים בכדי להסתירו במעט.
הוא כבד. נקודה.
כשאת הולכת ללא חזייה או עם מחשוף את נחשבת פרובוקטיבית ומפתה, גם אם חברה לידך לובשת בדיוק אותו דבר.
יש קושי בלמצוא בגדים שיושבים טוב על החזה (זה תקף גם לחזה קטן)
בקיץ את מזיעה מתחת לציצ ורוצה למות והרבה פעמים זה פתח לשפשפות ופטריות.
ובטוח שכחתי עוד דברים,
הפתרון בחסות המדע הוא ניתוח הקטנה,
ניתוח מסובך, כואב שמשאיר צלקות רבות ומונע את האפשרות להניק.
אבל לחלק מהנשים זה מחיר ששווה לשלם בכדי ללכת ברחוב ללא הטרדות אינסופיות, כאבי גב כרוניים ומבטים לוטשים.
כסמל לנשיות השדיים נחשבים בתרבויות רבות גם כאיברי מין,
הרגישות שלהן שנגזרת מהמוני העצבים השזורים בהן,
והפטמות שמזדקות בתגובה לגירוי (לא רק מיני, גם בתגובה לקור או לפחד), הופכות אותן לאיברים רגישים ומגיבים. וגם לכאלה שכולם רוצים לחפון ולמשש.
זה יוצר בתורו את יחסי האהבה-שנאה- בלבול עם החזה, שאופיינים להרבה נשים.
כי מצד אחד זה נעים, מצד שני זה מאוד רגיש ואינטימי ,מצד שלישי יש לפעמים התלהבות מהתגובות שהאיברים האלה מוציאים מאנשים ותחושה משקרת (זה בכוונה כתוב בק')  של כוח, ומצד רביעי יש דרישה ולפעמים לקיחה של מגע באיזור הזה באופן שהוא לא נעים ואפילו משפיל וטראומטי.
אין לדעתי אישה שלא עברה את החוויה שמישהו או מישהי נגעו לה "בטעות" בחזה, התחככו בה באוטובוס, או בצורות חמורות יותר שלחו ידיים ותפסו את החזה בחוזקה.
רובנו לוקות "בשכחון" אבל אם תתעקשו אני לצערי הרב ממש בטוחה שתזכרו באירוע אחד לפחות.

מכירות נשים שכדאי שיקראו את זה? מוזמנות לשתף
רוצות לשנות את מערכת היחסים שלכן עם החזה שלכן?
סדנא חדשה תכף מתחילה בנוחות של הזום, דברו איתי לפרטים

 

בהמשך: שדי הריון ושדי אחרי הריון וגם הנקה.
 סרטן שד ומה לעזעזל עושים עם כל הבאסה הזאת