אמא ילדה- על נישואי ילדות

איך זה מרגיש להתחתן בגיל 12? או בגיל 5?

שההורים שלך בעצמם מוכרים אותך?

איך זה מרגיש לחיות חיים שלמים עם גבר שאת סולדת ממנו? שונאת אפילו?

לחיות עם גבר שגדול ממך בארבעים או חמישים שנה?

איך זה מרגיש שהבתולין שלך נלקחים בכוח?

את יכולה לנסות בכלל לדמיין את זה?

הנורא אולי מכל שלא צריך לדמיין, זה קרה וקורה עד היום

"אישה ילדה" מספר את סיפורן של נשים שחותנו כילדות,

הוא משרטט בעדינות אבל בישירות את הסביבה שנותנת לחיתון ילדות יד,

את הילדות עצמן שמנסות בכל דרך להמלט, כולל במחיר חייהן

ואת הילדות המחותנות שנשארות ומביאות ילדים

את חווית האימהות (motherhood) של אותן ילדות

מהצד השני הוא מוסיף את הילדים עצמם, ברובן בנות ובכך הופך גם לעדות מרתקת ומורכבת.

הילדים הם לא הפוקוס של הסרט,

אבל הן נדבך חשוב, קשה שלא להתרגש אל מול הצורך שלהן לדלות מילות של אהבה מאימהות שהזכות לאהבה נרמסה מהם והודחקה.

להבין אותן כשהן מתקשות להכיל את הזוועות שהאמהות משתפות אותן ,

ומנסות בכל כוחם לרכך את הסיפור או לחפש אי הבנה כדי להצליח לעכל (או אולי להקל) ולא במעט.

איך אפשר להכיל שנולדת שלא מרצון?

שאמא נאנסה?

או לראות את אביך באור מאוד לא מחמיא?

זה סרט לא פשוט,ומן הסתם אין בו ולו רגע אחד של אסקפיזם.

ההעברה הבינדורית מורגשת כמעט בכל תמונה,

עם הכאב שעובר לבנות ולבן, עם השחזורים , עם הקושי עם המגע

עם הלב שנסגר ולפעמים לא נפתח עוד

ועם הגב- הגב שמתכופף ומתקשח אל מול כל המכות האלה

אבל הוא מלא בכבוד והערכה לנשים הבאמת מופלאות האלה , שעברו חיים קשים מנשוא

ומלא בתקווה,

בעיקר דרך האהבה שרוכשות הבנות לאימן.

המסוגלות של האמהות לא למות עם הסודות

אלא לשתף ולתת לעצמן קול ומקום.

ושבירת השרשרת , או כמו שאחת הסבתות אומרת כשהיא מדברת עם נכדתה : אל תתחתני בלי אהבה!

במשך שנים נשיות ונשים סבלו מרות,

בעיני, בעיקר כדי שלא נתחבר ונהיה מודעות לכוחנו ועוצמתנו.

האפשרות לתת לנשים האלה לספר את הסיפור שלהן, להחזיר להן את כוחן ועוצמתן,

ולהראות את המחירים העצומים "שהמנהג" הזה גובה

היא אפשרות של ריפוי אמיתי דרך הכרה ושינוי.