אין כמעט פעם ששומעים שאני מטפלת בקונסטלציה משפחתית ולא נשאלת השאלה "מזה בדיוק?"
לשמחתי דיסני יחד עם היוצרים של הסרט "קוקו" החליטו לעשות בשבילי את העבודה ולהסביר ממש טוב בתוספת אסתטיקה מקסיקנית צבעונית ויפיפיה.
מכאן ואילך ספויילרים מלאים לסרט , הקריאה על אחריותכם *
הסרט כולו סובב סביב נעלם
הוא נקרא קוקו כשם של סבתו של גיבור הסרט שנכיר בסצנה הראשונה
אבל למה הסרט נקרא קוקו ולא מיגל?
והרי מיגל הוא הגיבור שמחזיק את הסרט ….
בסרט אנחנו עוקבים אחריו, נצר לשושלת סנדלרים (או יותר נכון סנדלריות) שבגלל איזה סב קדמון שהיה מוזיקאי ונטש את משפחתו, אוסרים מכל משמר על השמעת מוזיקה,
ובמיגל (כצפוי ) בוערת אש בלתי פוסקת בדיוק לדבר האסור הזה,
לא עוזר שום שיטת גזר ומקל , שום דבש ושוטים!
הילד מתהווה למוזיקה , והמשפחה שכל זהותה ואחידותה מתבססים על שנאה למוזיקה – דורשת שיפסיק ויבחר
או משפחה או מוזיקה .
והוא בוחר – בוחר בעצמו , בליבו , בוחר במוזיקה
ובמן תעתוע של הגורל מוצא את עצמו בממלכת המתים ,
והרי מי לא ימות בפרידה כל כך קשה בין הלב שרוצה מימוש ללב שרוצה משפחה?
גם שם ,הוא פוגש את בני משפחתו המתים (שאותם הוא מכיר מהתמונותיהן)
וגם הם מאלצים אותו לבחור – משפחה או מוזיקה
והוא , כבר חצי מת בוחר שוב – במוזיקה
ואני רוצה להתעכב רגע על הנקודה הזאת
למה כל כך חשוב לו לבחור במוזיקה?
למה ילד כל כך קטן יתעקש להפרד ממשפחתו? להפרד מחייו ורק בכדי לשיר ולנגן?
וכאן הקונסטלציה אומרת – כי הוא לקח על עצמו תפקיד של מישהו אחר בשושלת
כשיש ריק , משהו יכנס אל תוך הריק הזה וילחם כדי שהנעלם , מה שלא מקבל הכרה יוכר שוב
ומיגל באופן לא מודע (שאחר כך מתגלה) נכנס אל תוך המקום הזה , כמעט בעל כורחו בכדי להחזיר את הסדר למשפחה
ומתעקש, גם שגופו נהיה עצמות והזמן אוזל להחזיר אל תוך המשפחה את אותו סב נעלם ויחד איתו את המוזיקה ואת קולו שלו.
והוא מוצא , בדרך חתחתים עם הרבה פחד ועיקשות ולהבה שאינה שוככת (ושוכחת) את הסב האבוד
שנותן לו את מה שליבו ביקש – הקשבה ואישור – אתה טוב , אתה מוזיקאי
(ואוי, כמה היינו רוצים שההורים שלנו יתנו לנו לפעמים את ההכרה הזאת)
ומיגל בתורו נותן לסב הכרה גם הוא , שהוא אינו המוזיקאי חסר האחריות שחשבו שהוא , אלא אדם שמשפחתו הייתה חשובה לו מאוד ועקב רציחתו לא הצליחה משפחתו לדעת זאת ..
ובמקביל אותה סבתא קדמונית שיסדה את שושלת הסנדלריות ואת האיסור על השמעת המוזיקה בעקבות בעלה שחשבה שנטש , עוברת גם היא תהליך והכרה ונזכרת בקולה שלה,
לא רק המצווה והפוקד, אלא גם הרך והמתענג וליבה נפתח לסב האוהב והנטוש חזרה.
והסדר במשפחה יחד עם המוזיקה ושמחת החיים שב.
וזה נשמע פשטני אבל זהו מסע לא פשוט, מאתגר , לפרקים מאיים שחלקים רבים ממנו הם בהשתתפות המתים
כן, מסתבר שאפשר לעשות שלום גם עם אלו שכבר אינם בגוף אבל צוואתם וקולם עוד מהדהדים בגופנו ובחיינו…
וזה בדיוק קונסטלציה – הכרה בקיים, השבת הסדר ומציאת מקומנו במשפחה.
ועוד מילה –
והשיר הראשי שמלווה את הסרט, נקרא בפשטות "זכרי אותי" והוא כמין מפתח מוצפן שמבקש את הדבר הפשוט והחשוב ביותר-
זכרי , כי דרך זכרון , דרך הכרת וידיעת משפחתנו אנחנו יכולים לשחרר את עצמנו
והזכרון הזה הוא כל כך משמעותי שכל הסרט כולו נקרא על שמה של הסבתא הנוטה למות , אשר ברגע ההזכרות משחררת את אביה ואת עצמה.
כמה חוכמה בסרט "ילדים"
מה דעתך?
