הילדה הפנימית זה סוג של קוד
המון מטפלים ושיטות טיפול משתמשים בו
מסבירים מי היא אותה ילדה פנימית , איך ניגשים אליה, מה חשיבותה
ובגלל שהיא כל כך חשובה ומשמעותית,
אני חושבת שלפעמים אנחנו שוכחים לספר מה העבודה עם הילדה הפנימית יוצרת בחיים
והתשובה היא ממש בקצרה: הפרדה
וטיפה יותר בארוך: העבודה עם הילדה הפנימית לאורך זמן יוצרת את היכולת לראות את החלק הבוגר שלנו ואת החלק הילדי
ומתוך היכולת הזאת נוצרות גם בחירה וגם וויסות
אפשר לדבר בשפה של בני אדם?
כן, בדרך כלל כשהילדה הפנימית שלנו פגועה (אצל כולם היא פגועה ברמות משתנות ובנושאים שונים) היא משתלטת
דוגמא שקונה את כולם: לבכות אחרי שיחה מהבנק
יש חלק בוגר שאומר – הכל בסדר, נצמצם הוצאות ונחלק לתשלומים ויש ילדה שפשוט צורחת בפניקה ובטוחה שעוד רגע העולם קורס
אין קשר בינהם, כי בואו תסכימו איתי, כשילדה בת שנתיים בוכה בכי מרורים, זה לא ממש עוזר שאמא תדבר איתה על השוק, עמותת פעמונים והלוואות, נכון?
מה כן עוזר?
לדעת שבנק לוחץ לך על כפתורים רגשיים עמוקים
להתכונן לזה מראש
להבין מה הצרכים שלך (אולי ללכת עם מישהו שיתמוך, לדבר בצ'ט במקום בטלפון, להבטיח לעצמך מתנה קטנה אחרי)
ולהיות שם עבור עצמך באמפתיה והכלה , בדיוק כמו אמא שרואה את הילדה שלה מתמוטטת מבכי בגלל סוכריה
היא יודעת שהעולם לא יקרוס, אבל היא מבינה שעבור הילדה שלה הכאב הוא אמיתי באותו רגע מאוד
אייייייך עושים את זה לעז@@@ל או/ו איך מגיעים למסקנות האלה?
עובדים עם הילדה הפנימית
מתחילים לזהות את הנושאים והמקומות שהיא פגועה בהם
רואים איך ההשתלטות קורת
ולאט לאט ושוב ושוב מזכירים לה שהיא לא לבד
שיש כאן אמא/חלק בוגר
שיש כאן מישהי שיכולה לטפל בבנק, או בבוס או בדברים של גדולים
ושהיא כבר לא לבד, לא צריכה להתמודד עם חיים של מבוגרים והיא יכולה להרגע
כי יש כאן מבוגר אחראי שדואג לדברים וגם לה
וברגע הזה שבו אפשר לראות שיש גם חלק בוגר (אמא) וגם חלק ילדי (הילדה הפנימית)
זה הרגע שמפסיקים להיות מופעלים מהפצעים הפנימיים שלנו, הילדה יכולה להרגע כי יש מישהו שמטפל בדברים
ואפשר לבחור איך להתנהג בהתאם לסיטואציה.
ובמילים פומפוזיות: זה הרגע בו אנחנו יוצרים בתוכנו את האמא שתמיד רצינו
אמא שתמיד שם, אמא שרואה אותנו ואמא ששומרת עלינו
זאת לא דרך שהיא בהכרח מהירה,
זה לא תמיד נעים להיות עם תינוקת פנימית בת חודשיים שצורחת ללא הפסקה בזמן שאנחנו מנסים להרגיע אותה ותוך כדי לדבר עם הביטוח
אבל החוויה שבה יש לנו את עצמנו במקומות שבהם הלכנו לאיבוד, היא משנת חיים
