אז כמו כולם הלכתי לראות את הג'וקר,
שלא כמו כולם ,דעותי ותחושותיי היו מאוד מעורבבות אחריו.
אני לא בטוחה כמה הוא סרט טוב, אבל אני חושבת שהוא סרט מאוד אמיץ.
לקח לי כמה חודשים בכדי לפרק ממנו את מסיתי תשומת הלב ולראות שבבסיסו הוא סרט על גבריות. ועל מה הגבריות הזאת עושה לגברים.
שנתחיל?
הג'וקר הוא גבר לא מוצלח.
יכולתי להיות פוליטקלי קורקט ולהגיד אדם לא מוצלח, אבל הוא חברתית הרבה יותר גבר לא מוצלח-
הוא גר ותלוי כלכלית באימו
אין לו מקצוע
הוא לא מצליח להתפרנס
הוא מתמודד נפש
אין לו חברים ויחסי קרבה
ולהוסיף לכל זה, הוא עדין ,רגיש, אכפתי ומופנם.
ואף סועד ודואג לאימו,סט תכונות שחברתית משוייכות לנשים ואבוי לגבר שמתהדר בהם.
דאם איט – יש לו אפילו שיער ארוך !
כתוצאה ישירה מהדברים שנכתבו מעלה,
דמו מותר.
אמא שלו עולבת בו, מקטינה אותו ואחרי נגלה שבילדותו התעללה בו עם בני זוגה "הגברים".
העובדת הסוציאלית שאמורה להיות דמות מיטיבה וחמה, מתייחסת אליו בקור,קשיחות,אדישות, שעמום ולפרקים נדמה שגופה הוא הדבר היחיד שנמצא בחדר.
חבורת ילדים משתמשת בו כשעשוע לשעות הצהריים ומכה בו עד דם.
הדוגמאות אין סופיות ומצטברות לכדי בלתי נסבלות שגורמות לכל מי שהיה באולם לשלב ידיים בחוזקה או לברוח לטלפון.
במקביל, יש כל הזמן תקווה גדולה
"שהגבר" הגדול , המייצג של הגבריות הנכונה
אותה גבריות המגולחת, עם הסנטר המסותת, הכסף הגדול מתעשיות , האיש שהכל אצלו הוא מכה קלה בכנף וכל מי שלא מצליח הוא ליצן
הלא הוא תומאס ויין , יציל ויגאל את הג'וקר ואימו.
גם זה חיווט תרבותי, שמאוד מיוצג בסרטים,
בעתות מצוקה, מצאו את הגבר המושיע!
כל השאר הם חסרי אונים ומשוועים לעזרתו.
בסרט, אפילו העיר (נקבה) המתפרקת משוועת אליו "שיעשה קצת סדר" כמו שגברים יודעים. (קריצה, קריצה)
והגבר הזה(ויין), כמו שהוא מחונך להיות –
דואג למשפחה שלו הגרעינית ולמפעלים שלו שמאוכלסים בגברים כמוהו שמייצגים גבריות מוצלחת (כאלו שגם אם מידי פעם אונסים מטרידים או מרסקים ממכות חלשים מהם, יש לזכור שהם בני טובים ולמחוק כל רישום פלילי, לטובת החברה (שוב נקבה ).
לא מעניינת אותו חולשה ונזקקות,
הוא מלגלג עליהם (ג'וקרים) מקיף את עצמו בגדרות ואנשי בטחון ומרחיק אותם דרך מסיבות סגורות והטלת ספק בשפיותם.
הכל כדי ששמץ מהחולשה לא תדבוק בו.
גם ויין הוא דוגמא לגבריות שנשללת ממנה האפשרות לחוות חלקים שלמים בעצמה של חולשה ונזקקות בכדי לשמור על פסאדה של מוצלחות וחוזקה ללא רבב.
גבריות שמשאירה הרבה ילדים יתומים מטאפורית כיון שהאב כל כך עסוק בשמירה על ביצוריו שאיננו באמת נמצא או/ו מסוגל לראות את ילדיו.
ונחזור לג'וקר
מה מנגנון ההתמודדות שלו עם החברה?
תרופות, פנטזיות ,ספיגה והסתרה
שנדבר על זה רגע?
על תרופות שגברים לוקחים בכדי להיות "בסדר" "מתפקדים" "טובים בעיני החברה"
הרבה מהתרופות האלו משפיעות באופן ישיר על איך שהחברה גם תופסת גבריות
כלומר, גורמות לקשיים מינים ואימפוטנציה
וכך נוצר מלכוד 22 שבו הגבר שלוקח תרופות בכדי להיות מספיק "גבר" ולא לבכות/להתקרח/להיות מדוכדך מוצא את עצמו משלם באספקט אחר של גבריות.
ועליו להסתיר ולשמור בסוד את "הפגימות" הזאת שנגרמת על ידי התרופות.
אבל הס מלדבר על כך וחלילה מלתת לזה לגיטמציה (בשביל זה יש ויאגרה, לא?)
ספיגה: מנגנון "נקבי"
גבר אמור לא להיות נקבה ולהחזיר , לא להיות פרייאר ולעמוד על הזכויות שלו ועוד
בטח ובטח שלא לספוג מכות והשפלות בשקט.
פנטזיות :
בהעדר רכות וקבלה בחוץ, הנפש מחפשת אותם פנימה.
הוא יפנטז על 3 דברים שחסרים לו
זוגיות מכילה ותומכת
הצלחה מקצועית
אהבת אב ומתוכה קבלה על ידי העולם.
אני חושבת שהסרט מעצם היותו פנטזיה בעצמו, מראה את המנגנון הזה והשלכותיו בצורה מופלאה.
זוגיות :הוא מתחיל לדמיין זוגיות עם שכנתו.
היא מקבלת אותו , תומכת בו והיא מביאה את ביתה,ככה שהם הופכים לתא משפחתי פורה (בניגוד לתא המשפחתי שלו – העקר,של אם ובן)
מעניין לשים לב שגם דמות השכנה וגם דמות העו"ס הן נשים שחורות /אחרות.
הצלחה מקצועית: הוא מדמיין שוב ושוב את היותו סטדנאפיסט, מקבל תשואות מהקהל , מתפרנס בכבוד ובנראות פומבית
זה מתקשר לדרישה הגברית להיות מוצלח תעסוקתית ולכך שכולם ידעו שאתה כזה.
אהבה אבהית ומתוך כך קבלה חברתית:
האב הנוסף בסרט הוא דה נירו.
פלק ואימו רואים את התוכנית בדבקות
אפשר לומר שזה תחליף לארוחת ערב משפחתית.
הוא מביא להם שמחה באומללות היום יום ונותן תקווה וצחוק.
פלק מפנטז להגיע לתוכנית , לקבל את החיבוק והברכה "מאביו" ומתוכה להתקבל לחברה.
לפי יונג,הבן מסתכל על אביו כמייצג את החברה.
ברגע שהאב מקבל ותומך , כך גם יצפה הבן שהחברה תתנהג אליו ולהיפך.
נקודת הממשק של הפנטזיות והמציאות תהיה הרת גורל ואסונית.
שמנגנון זה יגיע לפגישה עם המציאות ללא כדורים ממסחים ומרגיעים, תגיע התפרקות טוטאלית והוצאה של כל האנרגיה האלימה שספג עד כה החוצה.
והמנגנונים מתפרקים אחד אחרי השני
מערכות התמיכה מפסיקות את פעילותם אז התרופות הממתנות נפסקות.
יכולת הספיגה מגיעה לשיאה,
והפנטזיות נפגשות עם המציאות.
ונדמה כאילו יש לו שתי אופציות:
למות בשקט (אופציה נשית מאוד)
או להתחיל להרוג (menup)
הוא בוחר להיוולד מחדש "כגבר" –
הוא מתחיל להרוג את כל מי שמאיים ומתעמר בו
הוא מושך את שערו אחורה ולובש חליפה
( אבל משאיר קריצה לנשי כשהוא מורח איפור גרוטסקי על פניו)
וכאשר הוא הורג את אביו (דה נירו) המהפך הושלם
הוא גבר אמיתי!
נערץ על ידי העולם כולו (כלומר אותם גברים שמרגישים לא גבריים מספיק כמוהו ויוצאים לרחובות עם מסכות ליצן )
זה סוף עצוב בעיני ושקרי
סוף שמאדיר ,מאשר וסולל דרך להמשך גבריות אילמת ואלימה.
סוף שאומר הדרך היחידה להיות גבר בעולם זה לשים על עצמך מסכה (או איפור) ולהכחיד את כל מי ומה שמפריע לך.
בך פנימה וכמובן שהחוצה.
סוף שאין בו אף אישה או אספקט נשי
כי בגבריות אמיתית אין מקום "לדבר" הזה
לא מדברים, עושים.
לא מרגישים, פועלים.
לא אוהבים, מעריצים.
סוף שמדגיש את הפיצול והסתרה שגברים מתבקשים לחיות על פיו.
להיות פלק וג'וקר.
להיות ברוס ויין ובאטמן.
לעולם לא להיות גם וגם.
לעולם לא להיות שלמים
ולקבל רשות להיות ולחיות על שלל חלקיהם.
יצאתי מהסרט מדוכדכת
מהרבה סיבות אבל אולי הסיבה העיקרית היא שהוא ממשיך ואומר – יש רק דרך אחת להיות גבר.
או ויין או הג'וקר
שהם בסופו של יום אותו אחד:
שתקנים, לא מובנים, רווי סודות, אלימים וחד מימדים.
והדרך הזאת רק יוצרת עוד ועוד ווינים וג'וקרים.
ואלוהים שיעזור לנו מעוד סרטי המשך של dc
היא לא עוזרת לגברים לגלות גבריות אחרת
אלא מרתכת אותם לאותם תבניות שבלוניות ורוויות כאב.
הגברים שאני מכירה, הם אחרים לגמרי
הם מורכבים, מעניינים ורב מימדיים.
אני מחכה בציפיה לראות סרט עליהם.
מה אתם חושבים/ות?
