אחד מתחביביי זה להקשיב לשירים מתוך מחשבה שזה הילדה הפנימית שרה ומתוך כך למצוא פרשנות חדשה
בדואט החדש של נרקיס ונצ'י נצ' "ממה אתה בורח" ,
יש בעיני דיאלוג מוצלח בין האדם הבוגר כלומר נצ'י והילדה הפנימית שלו נרקיס .
הוא מתחיל בזה שהילדה אומרת "רק הפעם אולי כבר נרד מהסיבוב הזה כל מה שרצינו בסוף נמצא כאן….
" אני כאן, אם תתן לי מקום תמצא את כל מה שתרצה
ואז היא שואלת אותו ממה אתה בורח?
ואם אנחנו בוחנים את זה מנקודת מבט של הדיאלוג שהצעתי
אז התשובות בדרך כלל ינועו מ- "מה עכשיו לדבר עם הילדה הפנימית?
עוד פעם לדבר על ההיסטוריה שלי , על אמא אבא ?
הייתי בטיפול פסיכולוגי וזה לא עזר בשיט
ואני מבינה את זה , הילד הפנימי שלנו הוא ברוב הפעמים ילד דחוי שמייצג את כל הצללים שלנו
את כל המקומות של חוסר האונים , כאבי גדילה , קשיים מול ההורים , העדר אהבה
מי רוצה לדבר עם הילד הזה שעשינו את כל הדיאטות/איפור/שינוי תדמית והדחקה מפוארת
כדי שאף אחד לא יראה אותו עלינו?
אז אנחנו מדחיקים, מתעלמים מהילד הזה ומשתיקים אותו בכל פעם שעולה
ובורחים.
הכי רחוק , הכי פנימה
מה יש לנו לחזור לשם?
אבל אז הילדה מתחילה לשיר "אם אני לבד אז גם אתה לבד גם אתה לבד אם אני לבד אז גם אתה לבד גם אתה לבד" וזהו אולי הסיבה הכי חזקה לחזור פנימה
כי כל עוד יש חלק בתוכנו שאנחנו בורחים ממנו ,
זה משאיר אותנו תמיד במנוסה ותמיד לבד.
גם אם נהיה מוקפים באנשים, ברעש, בגירויים
החלק הזה תמיד יבקש שנקשיב ולא יוותר עד שנחזיר את עצמנו אלינו
אז אולי זה לא פשוט ולא הכי כיף , אבל הרבה מאוד פעמים במסע הזה ,
אנחנו מגלים שבמקום ביצה סרוחה ומבאישה יש לנו נרקיס בפנים
נרקיס יפהפה, עוצמתי ומיוחד במינו
וכשאנחנו מכירים את ובנרקיס הזה , אנחנו כבר ממש לא לבד
וזה כיף גדול כי בסוף כל מה שרצינו, נמצא כאן.
