על הנגיעה בנפש והחזרה לחיים בטיפול:
לפני כמה חודשים ראיתי הרצאת טד על בחור ששקע לתרדמת בעקבות דלקת.
בשנה הראשונה הוא אכן היה בהכרה מעורפלת, לא כאן ולא שם.
אבל אחרי שנה הוא חזר להכרה מלאה,
העניין הוא שאף אחד לא שם לב לזה.
ולו עצמו לא היה שום כלים, בהיותו לחלוטין משותק, לטווח את זה החוצה.
הוא העביר ככה 15 שנה של גיהנום, עובר התעללויות חמורות מהצוות המטפל בו, שומע את הוריו מבקשים את מותו, ובעיקר כלוא בתוך גופו ללא שום חנינה או יכולת לשנות דבר.
הוא התפלל למותו בכל יום.
יום אחד כשנסע עם אביו במכונית, האב יצא לסידור והוא נשאר מונח כשק תפוחי אדמה במושב. פתאום עבר אדם ,התבונן אליו וחייך.
הוא מתאר את הרגע האגבי הזה כרגע ששינה את חייו, בו הוא החליט להמשיך לחיות.
מישהו סוף סוף ראה אותו, לא כקליפת גוף משותקת אלא כאדם, והחזיר לו באותו מבט וחיוך את מקומו במשפחת האדם.
באופן מדהים, בבית החולים בו הוא מאושפז, התחלפה באותה העת קלינאית התקשורת.
הקלינאית החדשה זיהתה שהוא בהכרה והחלה לבנות איתו דרך החוצה מהאילמות שנכפתה עליו דרך עבודה עם לוח אותיות ומצמוצים.
היום הוא נשוי ומתבטא עם מחשב שקורא את עיניו.
מן הסתם,רוב המטופלים שלנו הם לא במקום הכל כך קיצוני פיזית הזה.
אבל כמטאפורה נפשית הרבה מהם בהחלט שם, מבודדים,אילמים, שקופים וחווים אלימות תדיר.
והיכולת שלנו ,כאותו איש אגבי, לראות אותם ולחייך
יכולה ,לא פחות, מלהחזיר את הרצון לחיות ואת האמונה בחיים.
הקטע הבא של ריימונד קארבר מתאר את התחושה הזאת בצורה מופלאה בעיני :
קורה שאדם נולד לתוך ארץ זרה.שלמרות שיש לו אב ואם, אחים ואחיות, שפה ותרבות- הוא בעצם ממקום אחר,והוא לא יודע את זה. הוא כואב כל חייו, עד שהוא מבין, ומתחיל את המסע חזרה אל ארץ מולדתו, שמעולם לא היה בה ואף אחד לא יכול להבטיח לו שהיא אכן קיימת. אדם כזה נולד לתוך גיהנום, ובהתחלה הוא אינו יודע שזה הגיהנום. הוא ממשיך לחיות את חייו וליפול שוב ושוב, ורק אחרי זמן ארוך משהו קורה: איזה רגע של חסד, שבו הוא זוכה לראות, ולו לרגע מהיר ובהיר אחד, את המקום שלו. פיסת גלויה קרועה מן המקום שלו, נאמר. או מישהו משם שחולף על פניו ומחייך- רגע שמשנה את חייו, משום שבבת אחת הוא מבין שאכן יש מקום כזה. שהוא לא חולם. שיש חיים טובים מאלה שהוא חי עכשיו. וגם, כמובן, באותו הרגע הוא גם מבין שהוא חי בגיהנום"
[ מתוך: ר. קארבר, שירים(עריכה ותרגום- עוזי וייל), מודן הוצאה לאור]
כתמיד,אשמח מאוד לשמוע איך הקטע נוגע בכם ומחשבות שעלו בכם.
