לפני כמה זמן עלה לי דימוי מופלא על תקיעות
זוכרים את וייל אי קיוטי?
הוא היה כל הזמן במשימות, כל הזמן בדוינג
הייתה לו מטרה (לצוד את הרוד ראנר) וחוץ ממנה דבר וחצי דבר לא עניין אותו
הייתה פעם אחת שהוא היה כל כך שקוע במשימה שהמכנס שלבש נתקע בזיז אבן , הוא כמובן ממשיך ללכת ותכנן ולהיות כל הזמן בדוינג מטורף
והמכנס נמתח ונמתח ונמתח
והוא מתרוצץ, המוח שלו קודח מרעיונות , עושה את זה ועושה את זה
והמכנס נמתח ונמתח
ואז מגיע הרגע שהוא צריך עוד ס"מ כדי להתקדם ולהשלים את התוכנית וסוף סוף לקבל את מה שהוא חולם עליו ימים ולילות
ו….
ו….
הוא לא מצליח לזוז! הוא תקוע !
ס"מ אחד!!! זה כל מה שהוא צריך!!! הוא כבר עשה כל כך הרבה!!
ולא, הוא תקוע
לא מסוגל לזוז אפילו עוד ס"מ אחד קטנטן
הוא רוטן, משתולל מזעם, העיניים שלו נהיות אדומות מעצבים
הוא מגייס את כל הכוחות שלו ושם רגל באויר
ואז מגיע הרגע שבו הגומי כל כך מתוח , כל כך "טעון"
שהוא פשוט מתכווץ בשניות , מה שגורם לקיוטי המסכן שלנו לעוף אחורה חזרה עד אותה אבן שהמכנס נתפס בה
מעוצמת המכה שהאבן תיפול עליו
והפרק כמובן מסתיים לשאגות הצחוק של הילדים (הם לא מבינים בתקיעות עדיין)
אז איך זה קשור אלייך ולתקיעות?
אם מסתכלים על זה מנקודת מבט של התמקדות
יש חלק שמאוד רוצה להשיג מטרה- הוא הולך, הוא חושב, הוא מתכנן, הוא עושה מלא והוא רואה רק את המטרה מולו
ויש חלק אחר, חלק שנעצר, אולי מפחד, אולי מעייפות, אולי כי פשוט רצה רגע להיות באותו מקום ולא להמשיך במירוץ
החלק שרוצה להשיג את המטרה , לא רואה את החלק שנעצר, כיון שהוא עסוק אך ורק בהתבוננות קדימה
הוא לא שם לב שיש חלק שנשאר מאחור
אין לו זמן ואולי אפילו רצון לשים לזה לב , יש לו מטרה!
החלק שנשאר במקום, אולי נעלב , אולי נורא רוצה לומר משהו
להעיר על משהו חשוב,
שנייה לעצור לנוח, אבל אף אחד לא מקשיב
אז הוא נשאר ומחכה
ומחכה ומחכה
והזמן היחיד ששמים אליו לב הוא השלב שבו אנחנו מרגישים שלמרות כל המאמצים שלנו , "משהו" תקוע
ושלא תחשבו ששם תמו הצרות,
כי בדיוק כמו הקיוטי, גם אנחנו נצרח ונקלל והעינים שלנו יאדימו מזעם
כי איך??? ולמה???? וכל מה שאני צריכה זה רק ס"מ קטן ואני שם!!
והרבה מאוד פעמים, בדיוק כמו הקיוטי, אנחנו נקח בכוח עוד צעד
רק בשביל למצוא את עצמנו, שוברות רגל, או מקבלות מחלת נשיקה וכל מיני דברים נחמדים כאלו שמחזירים אותנו הרבה אחורה.
בניגוד לקיוטי (וגם בניגוד לתרבות הרגילה שאומרת קחי כדור ותמשיכי לתפקד) , בהתמקדות
אנחנו לוקחות צעד או חצי צעד אחורה
ומסכימות להסתכל רגע הפוך מכיון המטרה
בכדי לראות את כל התמונה ולא רק חלק ממנה
שם, סביר שנראה את אותו חלק שנתפס , שמחכה לנו שנראה אותו
בשיחה איתו, תמיד קורים דברים מופלאים
הם לא תמיד כיפים וקלים לשמיעה
אבל לכל הפחות יש תנועה
ומתוך התנועה הזאת נפתחות דרכים חדשות
שלא יכולנו לחשוב אליהן מנקודת המבט מרוכזת המטרה שהייתה לנו קודם
והתנועה הזאת מאפשרת לנו ללכת אל המטרה ממקום אחר
לא ממקום של צריך/חייב/מוכרח
אלא ממקום של הקשבה למה אני זקוקה ורוצה
וזאת כבר תנועה אחרת לגמרי
אשמח לשמוע איפה התקיעות פוגשת אותכן
וכמובן מוזמנות לשתף
