דנית באה אליי כדי לעבוד על דימוי הגוף שלה היא אומרת שנמאס לה להרגיש כל כך רע ולאכול ללא שליטה היא רוצה בגיל 42 להיות במקום אחר עם עצמה. "אז מה את אוכלת? אני לא רעבה בבוקר, לא אוהבת לאכול כשאני מתעוררת אני שותה קפה עם סיגריה ובצהריים? לא בא לי, את האמת להגיד
עוד מעט לא תעברי בדלת עוד כמה קילוגרמים וכבר לא תעברי בדלת הוא אמר לי זה הרגיש כמו מכת ברק, כמו חשמל שמטייל לי בגוף.. הרוק התייבש לי ואני זוכרת את עצמי מתכווצת, כמו מנסה לשאוב את עצמי פנימה, להתקטן כמובן שזה לא מצליח ואני מבינה כמה מטומטם זה בטח נראה מבחוץ והדמעות כבר
אמא שלי הייתה מספרת לי על איך כשהייתה רזה הייתה הולכת עם עקבי מסמר וממסמרת את כולם. היא הייתה מדברת והעיניים שלה היו נתלות בנקודה דמיונית ,כאילו מבקשות מההיא בעבר לשוב ולהגיע... אז גדלתי עם אקסיומה שעקבים זה לנשים רזות, וכמנהג הילדים לא הטלתי באמת הזאת ספק. שנים של צפייה בנשים מהדסות על עקבים
"את יודעת, פעם הייתי הולכת עם בגדים קצרים גם בחורף... אהבתי את שהקור ליטף לי את העור זה גרם לי להרגיש חיה היו קוראים לי "הקיבוצניקית", מניחה שחשבנו אז שמי שגר בקיבוץ הוא יותר פרא ועכשיו? אני שואלת עכשיו, אני מתעטפת בשכבות, לא משנה העונה בקיץ בשכבות דקות ובחורף בעבות נהיה לך קר? לא..
חוזרת מבית הספר,כבר אחרי צהריים הספקתי להוריד כבר את עול היום מכתפיי ולנוח קצת ,רק דבר אחד מזמזם באוזניי - שיעורי בית,שיעורי בית,שיעורי בית חוסר הרצון העמוק לעשותם מול החרדה והחשש לענות "לא עשיתי " בכיתה רבים בינהם ואני מתיישבת ופותחת ספרים ומחברות. אני עוברת על ההוראות,נזכרת בדברי המורה מתחילה לענות ופתאום - בלאק
על הנגיעה בנפש והחזרה לחיים בטיפול: לפני כמה חודשים ראיתי הרצאת טד על בחור ששקע לתרדמת בעקבות דלקת. בשנה הראשונה הוא אכן היה בהכרה מעורפלת, לא כאן ולא שם. אבל אחרי שנה הוא חזר להכרה מלאה, העניין הוא שאף אחד לא שם לב לזה. ולו עצמו לא היה שום כלים, בהיותו לחלוטין משותק, לטווח
למה טיפול שיחתי מאפשר ריפוי לטראומות? אחד הדברים החזקים והשכיחים בטראומות הוא העדר היכולת לדבר עליה - לשתף את מה שקרה. בין אם כי התוקף הזהיר ששיתוף כזה משמעו מוות עבור הקורבן או/ו משפחתו, בין אם יש חוסר אמון שהסביבה תאמין למה שקרה (אבל הוא אדם כל כך נפלא!), בין אם יש רצון עמוק
יש אנשים שמותר להם ויש אנשים שאסור האנשים שמותר להם יבדקו מה בדיוק נכון להם לאכול עכשיו האנשים שאסור יאכלו מה שיש ויגידו תודה האנשים שמותר להם יחפשו תנוחה שנוחה להם , אולי אפילו יביאו כיסא או כרית מהבית האנשים שאסור יתכווצו בשקט , ויתנתקו מהגוף כדי לא להרגיש את חוסר הנוחות האנשים שמותר
מחלות ובעיות עור יוצרות הרבה כאב וקושי, בעיקר, כי בניגוד למחלות אחרות, אותן קשה מאוד להסתיר הן מופיעות על החלק שלנו שיוצא החוצה אל העולם מראות בשלטים אדומים ומהבהבים שמשהו כאן לא כרגיל וכמו שכולנו יודעים, הרבה פעמים זה הזמן שבו אנחנו הכי פחות מעוניינים בתשומת לב כל מי שסבל מבעיות עור, במיוחד כרוניות, יודע
