עוד מעט לא תעברי בדלת עוד כמה קילוגרמים וכבר לא תעברי בדלת הוא אמר לי זה הרגיש כמו מכת ברק, כמו חשמל שמטייל לי בגוף.. הרוק התייבש לי ואני זוכרת את עצמי מתכווצת, כמו מנסה לשאוב את עצמי פנימה, להתקטן כמובן שזה לא מצליח ואני מבינה כמה מטומטם זה בטח נראה מבחוץ והדמעות כבר
אני חובבת מדבקות ידועה, זה התחיל בגיל היסודי שם בעיניים כלות עברתי על המתקנים המסתובבים כדי לראות איזה קסם חדש יש שיגרום ללב שלי לנתר.... אולי הולגורמות? צבעים נאונים? תלת מימדי? הייתי אוספת אותן ולא מעזה להדביק למרות שכל כולי רק רצה עוד מהקסם לא ולא, רק להתבונן עליהן , להתענג ולהחזיר לקופסא. גם
זאת אני עם כתר על הראש למה עם כתר? כי העברתי סדנא על מיניות נשית במסיבת רווקות לקבוצה מופלאה של נשים בסדנאות שלי אני מדברת על איך להחזיר את ההקשבה לעצמנו , להזכר ולגלות מה נעים לנו ומה לא נעים לנו למה אנחנו זקוקות כדי להדלק ולעוף לשמיים אני סוללת דרך להכרות עם האיבר הכי חכם
