שירה

על הנגיעה בנפש והחזרה לחיים בטיפול: לפני כמה חודשים ראיתי הרצאת טד על בחור ששקע לתרדמת בעקבות דלקת. בשנה הראשונה הוא אכן היה בהכרה מעורפלת, לא כאן ולא שם. אבל אחרי שנה הוא חזר להכרה מלאה, העניין הוא שאף אחד לא שם לב לזה. ולו עצמו לא היה שום כלים, בהיותו לחלוטין משותק, לטווח

על רגישות יתר, הצפה רגשית ומשאבים: "אני דורכת על האדמה כמו על גוף חי כאותם פליטי אוניה שעמדו על גבו של לויתן כי טעו במראה העינים. אני דורכת על העפר שתחתיו מדברים המים מדברים שורשים מדברות מתכות קול המונם מחריש את אוזניי מסחרר את ליבי וגם האויר מתנועע ושר ובגבהים מתפוצצים עולמות. רק המחשבה